ניסית לדבר איתה על משהו קטן וזה נגמר בצעקות.
אתה לא בטוח מה בדיוק אמרת. משהו על השעה שהיא חוזרת, או על החדר, או על הטלפון. תוך שלושים שניות זה הפך למשהו אחר לגמרי והיא כבר בחדר עם הדלת סגורה.
ואתה נשאר בסלון, כועס עליה וכועס על עצמך באותה מידה.
זו העצה שכמעט כל הורה למתבגר מקבל והיא נשמעת הגיונית לגמרי.
הבעיה היא שהיא מבלבלת בין שני דברים שונים.
נכון שמתבגרת צריכה יותר עצמאות, יותר פרטיות ויותר מרחב לגלות מי היא.
זה בריא וזה נכון.
אבל עצמאות ונתק הם לא אותו דבר.
מתבגר לא מפסיק להזדקק לקשר איתך.
הוא רק מפסיק לבקש אותו בדרכים שאת מזהה.
כשהורה שומע את העצה הזו ומתרחק כדי לתת מקום, קורה בדיוק ההפך ממה שהתכוון.
הנער נשאר לבד מול שאלות גדולות מדי, ומחפש תשובות אצל מי שזמין: החברים, הרשת, האינטרנט.
וכאן מגיע החלק שההורים לא תמיד יודעים.
ההשפעה שלך על המתבגר שלך יושבת כמעט לגמרי על הקשר ביניכם.מתבגרת שמרגישה מחוברת אליך תקשיב לך גם כשלא תסכים איתך.
מתבגר שאיבד את הקשר הזה לא יקשיב, לא משנה כמה תעלי את הקול או תקשיחי את הגבולות.
יש כאן משהו שהורים למתבגרים כמעט לא אומרים בקול, וחשוב לי להגיד אותו במקומם.
זה כואב.
כשהילדה שהייתה מספרת לך הכול עונה לך בחדות, כשהוא מעדיף בבירור להיות עם החברים שלו, כשאת מרגישה שאת מפריעה בבית שלך, נפגעים. וזה לגיטימי לחלוטין.
ואז מגיע רובד נוסף. אתה מרגיש אשם על כך שנפגעת, כי הרי הוא רק ילד ואתה המבוגר. אז אתה בולע את זה, ומחכה. ולפעמים הפגיעה יוצאת אחר כך במקום אחר, בתגובה חדה מדי או בוויתור גדול מדי.
בתהליך יש מקום גם לזה. לא רק למה שקורה לה, אלא גם למה שקורה לך.
חלק גדול מהעולם של המתבגר שלך קורה במקום שאת לא נמצאת בו.
מי יושב לידו בהפסקה.
מי הוציא את מי מהקבוצה בוואטסאפ.
מה קרה בטיול ואיך זה נראה אחר כך בסטורי.
תחושת שייכות, או היעדר שלה, היא אחד הדברים המשפיעים ביותר על מתבגרים והיא כמעט אף פעם לא מגיעה הביתה בצורת שיחה.
מה שכן מגיע הביתה זה הזעם, הסגירות, חוסר הרצון לקום בבוקר או הפיצוץ על כלום.
בעבודה שלי אני נמצאת גם בתוך בתי ספר, מלווה כיתות וצוותים חינוכיים ופוגשת בני נוער בתוך העולם החברתי שלהם.
זה מאפשר לי לעזור לך לקרוא נכון את מה שמגיע הביתה, ולהבין מתי מדובר בגיל, מתי בעומס חברתי ומתי בסימן שדורש התייחסות אחרת.
נתחיל בלהבין מה בדיוק קורה אצלכם.
אילו מצבים חוזרים, מה מצית אותם, מה כבר ניסית ומה קרה כתוצאה מכך.
אחר כך נסתכל על הקשר עצמו.
איפה הוא עדיין חזק, איפה הוא נשחק, ומה אפשר לעשות כדי לבנות אותו מחדש. לא דרך שיחות גדולות שהמתבגרת שלך תברח מהן, אלא דרך רגעים קטנים שהיא כן תסכים להיות בהם.
ננסה גם לפענח יחד מה עומד מאחורי ההתנהגות.
סגירות היא לפעמים הגנה. חוצפה היא לפעמים מצוקה. אדישות היא לפעמים פחד. כשמתחילים לראות את זה, התגובה שלך משתנה מעצמה.
ובמקביל נעבוד גם עליך:
מה קורה לך ברגעים האלה, מה נדלק אצלך ואיך אפשר להישאר יציב מול נער שיודע בדיוק איפה הכפתורים שלך נמצאים.
01
אנחנו מתחילים בפגישת היכרות ומיפוי.
נבין מה קורה בבית, מה מדאיג אותך, מה כבר ניסיתם ומה היית רוצה שייראה אחרת.
02
אחר כך נבחר יחד במה מתמקדים ראשון. בגיל הזה במיוחד חשוב לא לנסות לתקן הכול בבת אחת, כי מתבגר מזהה מיד כשמופעל עליו פרויקט.
03
ניפגש אחת לשבוע, למשך שעה. הפגישות הן איתך, ולא עם המתבגר. זה לא פשרה. זו הדרך שבה השינוי בגיל הזה באמת עובד, כי היא לא דורשת ממנו לשתף פעולה כדי שמשהו יזוז.
ובין המפגשים, יש לנו קבוצת וואטסאפ ייעודית.
בקבוצה תוכלי לכתוב לי כשמשהו קורה, לשאול ולהתייעץ. אתה לא נשאר לבד עם ההחלטה עד הפגישה הבאה.
מניסיוני, סביב שמונה עד עשרה מפגשים כבר מרגישים שינוי. פחות התלקחויות, יותר רגעים שבהם היא בכל זאת מספרת לך משהו ותחושה שחזרה לך היכולת להשפיע.
הפגישות מתקיימות בקליניקה שלי בצפון תל אביב או אונליין.
אני אדוה כפרי, מדריכת הורים מוסמכת ויועצת זוגית.
מאחוריי מעל שבע עשרה שנים של עבודה עם ילדים, נוער, הורים וצוותי חינוך, והנחיית קבוצות. כיום אני מנחה בכירה באקדמיית מצמיחים, בתוכנית להפחתת תוקפנות והגברת תחושת שייכות, ופוגשת ילדים לא רק דרך מה שקורה בבית אלא גם בתוך הכיתה והקבוצה החברתית.
המקום הזה נותן לי משהו שקשה לקבל מהקליניקה בלבד. אני פוגשת בני נוער בתוך הכיתה והקבוצה החברתית שלהם ורואה מקרוב איך נראים דינמיקות של הדרה, לחץ חברתי ושייכות מבפנים.
ואני גם אמא. אני מכירה את התחושה שאת עושה הכול נכון ובכל זאת נתקלת בדלת סגורה.
בפגישות שלנו אפשר להגיד גם את הדברים שקשה להודות בהם. שנעלבת מהילדה שלך. שאתה כועס עליו. שלפעמים אין לך כוח אליהם. שום דבר מזה לא הופך אותך להורה גרוע.
כן, ודווקא בגיל הזה זו לרוב הדרך הנכונה להתחיל. אתה נמצא איתו בבית כל יום, ולכן שינוי בדרך שבה אתה קורא אותו ומגיב אליו משפיע ישירות על מה שקורה ביניכם. מתבגרים רבים מסרבים לטיפול, אבל מרגישים היטב כשמשהו בבית מתחיל להיות אחר.
לא. הקשר בין הורה למתבגר ניתן לשיקום גם אחרי תקופה ארוכה של ריחוק. זה לוקח זמן ודורש הרבה סבלנות, אבל היכולת שלך להשפיע עליה לא נסגרת בגיל מסוים.
זו אחת השאלות הראשונות שנבדוק יחד.
יש סימנים שמצדיקים בירור מקצועי נוסף, ואני אגיד לך את זה בבירור אם אזהה אותם.
אני לא מחליפה טיפול או אבחון שאתם כבר נמצאים בו, ואני כן יכולה לעבוד לצידו על ההורות ועל מה שקורה בבית.
אפשר להתחיל משם, וכמעט תמיד מגלים שהמסך הוא לא באמת הנושא. מאחורי המאבק על הטלפון יושבים בדרך כלל שייכות, בריחה מלחץ, או מקום שבו המתבגרת מרגישה שיש לה שליטה. כשמבינים מה הוא נותן לה, קל הרבה יותר להגיע להסכמות שגם מחזיקות מעמד.
זה שכיח מאוד, ובגיל ההתבגרות זה מתחדד.
בדרך כלל אחד ההורים מקשיח והשני מרכך וכל אחד מגביר את מה שהוא עושה בתגובה לשני.
ההכשרה שלי כיועצת זוגית מאפשרת לי לעבוד גם על מה שקורה ביניכם, כי ויכוח על המתבגר הופך מהר מאוד לוויכוח זוגי.
כן, והרבה. נערה רגישה מאוד חווה את הלחץ החברתי, את הביקורת ואת השינויים של הגיל בעוצמה גבוהה יותר.
אני עובדת הרבה עם ילדים ובני נוער רגישים ונדע לקחת את זה בחשבון בכל מה שנבנה יחד.
כן. אפשר להיפגש בקליניקה שלי בצפון תל אביב או אונליין, בהתאם למה שנוח לכם ומתאים לשגרת החיים שלכם.
