את יודעת מתי זה מתחיל הרבה לפני שמישהו אחר שם לב.
התווית בגב החולצה.
התפר בגרב שלא יושב נכון.
הרעש במסעדה שכל השאר בכלל לא שומעים.
אתה רואה את הגוף שלו נדרך שנייה אחת לפני שזה קורה וכבר יודע שהיציאה מהבית עומדת להסתבך.
ואז מישהו אומר לך שהוא פשוט מפונק. שאת מגזימה.
שאם רק לא תיתני לזה מקום, זה יעבור.
הרגישות הזו לא מופיעה רק בהתפרצויות.
היא נמצאת בפרטים הקטנים של היום, ולכן קשה כל כך להסביר אותה למי שלא חי אותה.
אם קראת את הרשימה הזו והרגשת שמישהו סוף סוף מתאר לך את הבית שלך,
את במקום הנכון.
רגישות גבוהה אינה תקלה וגם אינה בעיה שצריך לתקן.
זו דרך שבה מערכת עצבים קולטת את העולם בעוצמה גבוהה יותר.
הילדה שלך לא מגזימה.
היא באמת שומעת חזק יותר, מרגישה חזק יותר וקולטת יותר פרטים בבת אחת. כשהמערכת מקבלת יותר מדי מידע בזמן קצר, היא מגיעה למצב של הצפה ואז אין יותר מקום להיגיון, להסברים או למשא ומתן.
מה שנראה מבחוץ כמו התפרצות על כלום, הוא בדרך כלל הטיפה שהגיעה אחרי שעות של החזקה.
הרבה הורים מספרים לי בדיוק את אותו סיפור.
במסגרת אומרים שהכול מצוין ובבית מחכה סערה.
זה לא סותר. זה בדיוק המנגנון.
ילד רגיש שמרגיש שהמקום לא בטוח מספיק, מוריד את השאלטר.
הוא מחזיק, מתאמץ, מתנהג יפה ושורד את היום. ואז הוא מגיע אליך, אל האדם הבטוח ביותר שלו והסכר נפרץ בבת אחת.
ההתפרצות בארבע אחר הצהריים היא לא סימן שנכשלת.
היא סימן שאצלך הוא סוף סוף מרשה לעצמו להפסיק להחזיק.
הקושי הגדול של הורה לילד רגיש הוא לא רק הילד.
זו הבדידות שמסביב.
את מנסה להסביר מה קורה בבית ומקבלת עצה.
אתה מספר על הבוקר הקשה ומקבל ביקורת.
את מזכירה שהוא מתקשה במעברים ומישהו כבר זורק לך אבחנה מהמותן.
הרבה הורים לילדים רגישים מפסיקים בשלב מסוים לספר, כי כל שיחה כזאת עולה להם יותר ממה שהיא נותנת.
בבית הספר אומרים לך משהו אחד, ההורים בגינה אומרים משהו אחר, סבתא בטוחה שהיא יודעת מה הבעיה, ואת נשארת עם התחושה שאת היחידה שרואה את הילד שלך באמת.
אתה לא מדמיין.
אתה פשוט מגדל ילד שרוב הסביבה לא בנויה עבורו.
נתחיל בלהבין את הילד הספציפי שלך.
מה מציף אותו, באילו שעות הוא פגיע יותר, אילו מצבים חוזרים על עצמם, מה עוזר לו להירגע ומה דווקא מוסיף עומס בלי שנשים לב.
במקביל נסתכל גם עלייך.
הרבה פעמים את יודעת בדיוק איך היית רוצה להגיב וברגע האמת משהו אחר משתלט.
זה קורה כי מערכת העצבים שלך והמערכת שלו מחוברות. כשהוא משדר מצוקה בעוצמה גבוהה, הגוף שלך נכנס לכוננות עוד לפני שהספקת לחשוב.
זה לא אומר שאתה הורה חסר סבלנות.
זה אומר שאתה אנושי ושאפשר ללמוד לעשות את זה אחרת.
נעבוד על דברים מאוד יומיומיים.
איך נראה בוקר שלא מתחיל במאבק, איך מכינים אותו למעבר, מה עושים ברגע ההצפה עצמה וכיצד חוזרים לקשר אחריה.
הרבה הורים לילדים רגישים מגיעים אליי עם אותו פחד.
אם אחזיק גבול, אשבור אותו.
אם אוותר, הבית יתנהל לפי מצבי הרוח שלו.
בעיניי אין כאן בחירה בין השתיים.
הילד שלך זקוק לקרבה שלך, והוא זקוק בדיוק באותה מידה למבוגר שמסוגל להוביל.
גבול שנאמר ברוגע ובבירור הוא לא פגיעה ברגישות שלו.
הוא בדיוק מה שמאפשר לו להירגע, כי מישהו אחר מחזיק את ההגה במקומו.
מה שנעבוד עליו זה איך להגיד לא בלי להיכנס למאבק כוח, איך להישאר יציבה גם כשהיא בוכה, ואיך לעצור התנהגות שלא מקובלת עליך בלי שהילד יחווה את זה כניתוק.
01
אנחנו מתחילים בפגישת היכרות ומיפוי.
נבין מה קורה אצלכם בבית, אילו מצבים חוזרים, מה כבר ניסית, איפה אתה מרגיש תקוע ומה היית רוצה שייראה אחרת.
02
אחר כך נבחר יחד במה נתמקד קודם.
לא ננסה לפתור הכול בבת אחת, אלא נתחיל מהמקומות שמשפיעים הכי הרבה על היומיום שלכם.
03
בשבועות הראשונים ניפגש אחת לשבוע, למשך שעה.
הרצף הזה חשוב, כי הוא מאפשר לחבר בין מה שעולה בפגישה לבין מה שקורה בבית. בכל פעם נבדוק מה ניסית, מה עבד, איפה היה קשה ומה צריך לדייק.
ובין המפגשים, יש לנו קבוצת וואטסאפ ייעודית.
בקבוצה תוכלי לשתף בסיטואציה שקרתה לפני עשרים דקות, לשאול שאלה ולהתייעץ באמצע השבוע. אתה לא נשאר לבד עם זה עד הפגישה הבאה.
אין מספר מפגשים שמתאים לכל משפחה, אבל מניסיוני, סביב שמונה עד עשרה מפגשים כבר אפשר להרגיש שינוי ממשי. אתה מזהה מהר יותר מה קורה מתחת להתנהגות, מצליח לעצור לפני התגובה האוטומטית, מחזיק גבולות בצורה ברורה יותר, ומרגיש הרבה פחות חסר אונים ברגעים שבעבר היו סוחפים אותך.
הפגישות מתקיימות בקליניקה שלי בצפון תל אביב או אונליין.
אני אדוה כפרי, מדריכת הורים מוסמכת ויועצת זוגית.
מאחוריי מעל שבע עשרה שנים של עבודה עם ילדים, נוער, הורים וצוותי חינוך, והנחיית קבוצות. כיום אני מנחה בכירה באקדמיית מצמיחים, בתוכנית להפחתת תוקפנות והגברת תחושת שייכות, ופוגשת ילדים לא רק דרך מה שקורה בבית אלא גם בתוך הכיתה והקבוצה החברתית.
ולצד הניסיון המקצועי, אני גם אמא לשניים.
אני מכירה את הדאגה, את האשמה, את הבלבול ואת הרצון לעשות הכי טוב שאפשר גם כשכבר אין הרבה כוח. אני יודעת כמה קל לקרוא משהו על הורות ולהרגיש שהכול ברור וכמה קשה יותר לעשות את זה כשילד צורח מולך בסלון ואת בעצמך כבר בסוף היום.
אצלנו בפגישה לא צריך להציג גרסה מסודרת של הבית. את יכולה לדבר על הרגע שבו צעקת, על הגבול שלא הצלחת להחזיק, על הפעם שוויתרת כי פשוט לא יכולת יותר. אתה יכול להגיד שאתה לא מסכים איתי, שאתה לא בטוח שזה יעבוד אצלכם, או שאין לך מושג מה לעשות עכשיו.
אני לא מחפשת הורות מושלמת ולא חושבת שיש דבר כזה. אני כן רוצה לעזור לכם להבין מה קורה בבית, להרגיש בטוחים יותר בדרך שלכם ולמצוא תגובות שאפשר באמת לחיות איתן.
לא. זו תכונה, לא הפרעה.
יש ילדים שהמערכת שלהם קולטת יותר ומעבדת עמוק יותר, וזה מגיע גם עם קושי וגם עם יתרונות אמיתיים.
בהדרכת הורים אנחנו לא עוסקים באבחון, אלא בהבנה מעשית של הילד שיושב מולך ובמה שאפשר לעשות איתה מחר בבוקר.
זו שאלה שאני שומעת הרבה, והתשובה לא תמיד אינטואיטיבית.
ילד צעיר ורגיש נמצא את רוב שעות היום איתך, לא בחדר טיפולים. השינוי המשמעותי עבורו קורה בדרך שבה אתה מגיב לו בבוקר, במעבר הקשה ובהתפרצות של שש בערב.
לכן אצל ילדים צעירים, עבודה עם ההורים מביאה פעמים רבות שינוי מהיר ועמוק יותר מטיפול פרטני בילד.
יש כמובן מצבים שבהם טיפול רגשי הוא בדיוק מה שהילדה צריכה, ולפעמים השילוב בין השניים הוא הנכון ביותר. בשיחת ההיכרות נוכל לחשוב יחד מה מתאים לכם עכשיו.
מענה לצורך אמיתי הוא לא פינוק. ילד שמקבל את הקרבה שהוא זקוק לה נעשה עם הזמן עצמאי יותר, לא פחות. יחד עם זאת, בתהליך נבדוק בכנות גם איפה הרגישות שלו הפכה למשהו שמנהל את הבית, וגם את זה אפשר לשנות.
שאתה המקום הבטוח שלו. הוא מחזיק את עצמו כל היום ומשחרר איפה שמותר. זה קשה מאוד, וזו גם עדות לכך שהקשר ביניכם עובד.
לא. אם את מרגישה שמשהו בבית כבר מעסיק אותך, שמאבקי הכוח מתרבים או שאת מוצאת את עצמך שוב ושוב מגיבה בדרך שלא טובה לך, אפשר לעצור ולבדוק את זה הרבה לפני שהמצב הופך למשבר.
כן.
שינוי בדרך שבה את מבינה את הילדה ומגיבה אליה משפיע על כל הדינמיקה בבית.
כששני ההורים משתתפים אפשר לעבוד גם על שפה הורית משותפת, אבל אין צורך לחכות להסכמה מלאה כדי להתחיל.
כן.
רגישות גבוהה מופיעה פעמים רבות לצד דברים נוספים.
אני לא מחליפה טיפול או אבחון מקצועי שאתם כבר נמצאים בו, ואני כן יכולה לעבוד לצידו על ההורות עצמה ועל מה שקורה בבית.
הרגישות תישאר, וזה בסדר גמור.
מה שמשתנה זה היכולת שלו להתמודד איתה, והיכולת שלך לעזור לו.
ילדים רגישים שגדלים בבית שמבין אותם הופכים לרוב לאנשים עם עומק, אמפתיה ותשומת לב שאחרים לא מגיעים אליה.
מדברים ומנסים להבין לעומק מה קורה, אבל ההבנה צריכה לפגוש את החיים עצמם.
בכל מפגש נחשוב גם על מה אפשר לנסות אחרת בבית, בין אם זו דרך אחרת להציב גבול, תגובה אחרת בזמן התפרצות, או שינוי בהתנהלות סביב מצב שחוזר על עצמו.
יכול להיות שבאמת ניסית הרבה. קראת, הקשבת, שאלת חברים, ניסית להיות עקבית יותר או מכילה יותר, ובכל זאת אותו קושי חוזר.
לפעמים לא חסר עוד מידע, אלא מישהו שיעזור לך לראות מבחוץ את מה שקשה לראות כשאת נמצאת בתוך הסיטואציה יום אחרי יום.
כן. אפשר להיפגש בקליניקה שלי בצפון תל אביב או אונליין, בהתאם למה שנוח לכם ומתאים לשגרת החיים שלכם.
בשיחת ההיכרות נדבר בקצרה על מה שמביא אתכם, ונבדוק אם הדרך שלי מתאימה למה שאתם מחפשים.
חשוב לי שגם את תרגישי שאת יכולה לדבר איתי בכנות, לשאול שאלות ולהגיד כשמשהו לא יושב לך נכון.
