ילדים רגישים מאד וסליחות בגינה: למה להכריח אותם להתנצל זה מתכון לאסון

אדוה כפרי.
מעל 17 שנות ניסיון בהנחיית קבוצות | מדריכת הורים ויועצת זוגית בגישת EFT  | עוזרת להורים לילדים רגישים מאוד להפחית את ההתפרצויות היומיומיות | תמיכה וליווי למשפחות | אמא לילד רגיש מאוד 

ילדים רגישים מאד

כולנו היינו שם.

שעת אחר צהריים בגינה. הילד שלך חטף צעצוע, או דחף, או הרביץ. הילד השני בוכה.

ואז מגיע הרגע הזה. האמא של הילד השני משלבת ידיים. נועצת בך מבט ששופט את כל שושלת ההורות שלך מאז ימי התנ"ך.

או גרוע מזה, היא רוכנת לילד שלה ומסננת בקול רם: "בוא חמודי, נלך לשחק במקום אחר, איפה שילדים לא מרביצים". ⠀

ואז, מתוך פאניקה חברתית מוחלטת, את מסננת לילד שלך מבין השיניים: "תגיד לו סליחה. עכשיו."

בואו נודה באמת. סליחה בגינת השעשועים היא לרוב לא הבעת חרטה. היא דמי חסות שאנחנו משלמים כדי להוכיח לסביבה שאנחנו הורים מתפקדים ולא גידלנו סוציופת.

אבל כשמדובר בילדים רגישים מאוד, הבקשה הזו לא סתם לא עובדת. היא שופכת דלק מטוסים על המדורה.

וכשמדובר בילדים רגישים מאד, הבקשה הזו להתנצל היא לא רק חסרת תועלת. היא ביולוגית בלתי אפשרית.

כשאנחנו דורשים מילד להגיד "סליחה", אנחנו מבקשים ממנו להפעיל אמפתיה, לראות את האחר ולתקן. אלו יכולות של קליפת המוח הקדמית.

אבל אצל ילד רגיש, ברגע שיש קונפליקט, המערכת החושית קורסת. האמיגדלה (מערכת האזעקה של המוח) תופסת פיקוד ופשוט "מכבה" את ההיגיון. הגוף שלו נכנס למצב של סכנה:

Fight (לצרוח, להרביץ שוב), Flight (לברוח לקצה הגינה) או Freeze (לקפוא ולהיאטם).

מבחינה נוירולוגית, לדרוש מילד רגיש להגיד "סליחה" באמצע התקף זעם, זה בדיוק כמו לדרוש מאדם שבורח עכשיו מאריה לעצור ולפתור תרגיל בחשבון. המוח שלו מתוכנת כרגע רק לדבר אחד: לשרוד


אז מה עושים במקום לסחוט התנצלויות מזויפות?

1. עוצרים את הפגיעה

קודם כל גבול פיזי. "אני לא מסכימה שתרביץ." נקודה. בלי נאומי תוכחה.

2. מוותרים על מופע הראווה

כן, גם אם האמא השנייה עדיין עומדת שם עם פרצוף של מבקרת המדינה. אפשר להגיד בקול רם: "אני רואה שהוא קיבל מכה, אנחנו נרגע רגע בצד ואז נבדוק איך אפשר לעזור." זה משחרר אותך מהצורך לרצות את הקהל.

3. מדברים עבורו את המציאות

במקום לחקור או לנזוף, אנחנו נותנים מילים למה שקרה ומחזיקים את שתי נקודות המבט בשבילו. במקום המשפט האוטומטי: "למה?! אתה לא רואה שהוא בוכה?" נעבור לתיווך עובדתי: "היה לך ממש קשה לחכות בתור למגלשה וכשכעסת דחפת. המכה הזאת הכאיבה לו. אני פה איתך, אנחנו נרגע ואז נראה מה אפשר לעשות." (שימו לב, בלי "למה עשית את זה". רק תיאור עובדתי של הרגש שלו ושל התוצאה).

4. מאפשרים תיקון לא מילולי

מתוך הניסיון שלי, התיקון האמיתי מגיע רק כשהמוח חוזר לוויסות, ואצל ילדים רגישים הוא לרוב קורה ללא מילים.


אנחנו לא מגדלים תוכים שיודעים לשלוף את המילה "סליחה" לפי פקודה.

אנחנו מגדלים בני אדם. וכדי שיום אחד הם יגידו סליחה ויתכוונו לזה, הם צריכים קודם כל מבוגר שיודע להכיל אותם גם כשהם עושים לנו פדיחות בגינה.

אדוה כפרי.
מעל 17 שנות ניסיון בהנחיית קבוצות | מדריכת הורים ויועצת זוגית בגישת EFT  | עוזרת להורים לילדים רגישים מאוד להפחית את ההתפרצויות היומיומיות | תמיכה וליווי למשפחות | אמא לילד רגיש מאוד 

מאמרים נוספים

תפריט נגישות